בתהליך אימון הרבה דברים קורים – מדברים על הרצונות, הצרכים והרגשות של המתאמן. בתחילת האימון (וגם בהמשכו) אני קודם כל מקשיבה למתאמן, הקשבה אמפתית ומעצימה שבה אוכל להתחבר לכאב שלך, המתאמן.
עיקר ההקשבה היא לסיפור שלך, ולכוחות שצפים שם, שיעזרו בתהליך השינוי.
השאלות הן פתוחות ומאפשרות, ופעמים רבות זה דורש ממך המתאמן, יציאה מאזור הנוחות. יעלו תחושות של "לא בא לי להיות שם עכשיו״… ״זה לא מתאים לי…" – אבל זו בדיוק העבודה! היא מאתגרת אך משתלמת.
אתה רוצה בשינוי, מאוד. אבל זה מלווה כמובן בהרבה חששות, דילמות, וייאוש.
לצד זה אני מאמינה שאפשר לייצר מבט חומל על עצמינו ועל התהליך, ולא לוותר במקומות שמצריכים מאיתנו משהו אחר, שלא התנסינו בו עד היום. ואני כאן כדי "לתת" את הגב לתהליך הזה.
עבודת האימון היא מתוך החוזקות האישיות מותבססת על הפסיכולוגיה החיובית של זליגמן – עיסוק ברגשות חיוביים, ובמחשבות של האדם . פסיכולוגיה שעוסקת בחלקים החיוביים של החיים.
מחקרים מראים שככל שעובדים על החוזקות ולא על החולשות, החוזקות נעשות דומיננטיות יותר, ומשתפרות עוד!
כמובן, גם המוטיבציה ושביעות הרצון האישית עולים.
כשמתמקדים בחולשות – נקודות החוזק אמנם מתחזקות, והחולשות לא – אנחנו מגיעים למוטיבציה בינונית.
זה כמובן לא מבטל את העבודה החשובה על רגשות, לתת את המקום להביא את מכלול הרגשות אם יש שם כאב, תסכול אכזבה ועוד.
אז רגשות אמרנו?
רגשות הם החיים!
הם חלק מהחיות שלנו, עצם החוויות שלנו.
משפט כמו ’אל תבכה כמו ילדה’ הוא שיח של מוסכמה חברתית – לא של רגש.
רגש הוא מצב נפשי-גופני הבא לידי ביטוי בתגובות גופניות.
בהיבט השוואתי זהו מצפן פנימי – מה שלומנו, ואיך אנחנו מרגישים. לעיתים, כשמדברים על רגש, בעצם, זה לא חיבור לרגש אלה למחשבה.
כל רגש הוא רגש חשוב – אין רגשות חיוביים או שליליים. לכל אחד מהם יש מקום בתוכנו.
בתהליך האימון אנחנו לומדים לזהות את הרגש, להכיר בו, ובעיקר – לנהל את התגובה אליו, כשזה פוגש אותנו בניהול מערכות היחסים השונות.
באימון נקבע מטרות ויעדים, ונצא לתוכנית פעולה מסודרת ומדויקת וזאת לאחר שהכרנו קצת יותר את עצמנו, איך אנחנו מתנהלים, מה הערכים שלנו, ואיך אנחנו מרגישים בסיטואציות מסוימות.
ועכשיו, כשיש בידנו את סל העוצמות שלנו, הערכים והחזון שלנו, יש לנו את הכוח והדיוק להתחיל בשינוי.
