"אצלי בבית בחיים לא אמרו לי לא"
"אצלנו אכלו כל יום רק אוכל בריא ובסופי שבוע כל אחד קיבל ממתק.״
"אני כל היום רב עם אישתי על זה, לפעמים גם מול הילדים, כי זה עקרוני לי"
"הייתי רוצה שהוא יקריא לילדים כל יום סיפור ולא רק יקפוץ וישתולל איתם.."
זהו ויכוח מוכר שעולה אצל הרבה מאוד זוגות, ואני שומעת אותו לא מעט בקליניקה.
כל אחד מאיתנו, כאמא או כאבא, רוצים לחנך את ילדנו כמו שאנחנו מאמינים וחושבים לנכון.
כמו שאנחנו רואים ומציירים את ילדנו בעתיד. ל
פעמים כמו שגידלו אותנו ולפעמים הפוך ….
אך מה עושים כאשר בן הזוג שונה בתפיסה שלו החינוכית?
אנחנו מסתדרים מצוין במה שקשור אלינו כזוג ויש לנו הרבה מהמשותף, אך מה עושים אם אנחנו חושבים שונה ומתנהגים שונה מול הילדים, וכל מה שקשור אליהם? .
ולפעמים…"כזוג ללא ילדים הסתדרנו מצוין, לא היו לנו כמעט ויכוחים. עכשיו אני מרגישה שחילוקי הדעות בקשר לחינוך הילדים גולשים גם למערכת היחסים שלנו, ויוצרים מתח גם במקומות שפעם לא היה בהם מתח.."
יש גם מצבים של הורים שמרגישים שהבית נהפך למערכה – כל הורה מגייס ומחזק את הצד שלו, ולעיתים מנצל?. נגד ההורה השני.
האם זה באמת מבלבל את הילדים כשאנחנו חושבים אחרת ומביאים זאת בשיח עם הילדים?
כמו שנראה לנו???
או בעצם זה שלב בחיים שלהם שהם לומדים שכל אחד הוא אישיות בפני עצמה?
הילדים יכולים לצאת רק מרווחים, ולקבל מכל אחד את הצד שהוא חזק בו.
האם שווה שנתווכח ונריב בשביל העקרונות של כל אחד מאיתנו?
מה אנחנו, ובעיקר ילדנו, מפסידים כשאנחנו רבים (מולם או שלא) למען הדברים שחשובים לנו בשבילם?
אולי, אם נזכיר לעצמנו מדי פעם, ואף נרשום מה באמת הכי חשוב לנו – הצמיחה וההתפתחות הבריאה של ילדינו – נצליח לוותר על "העקרונות" שאנו מתעקשים עליהם, ובעצם מאבדים את העיקר?
כשנזכור ביום יום שבעצם אנחנו רוצים בשבילם את ההתפתחות הבריאה שלהם
שידעו לבחור את מה שמתאים להם בכל גיל
שיהיו שלמים עם הבחירות
שיהיו עצמאיים
שידעו לקחת שיפוט ?
שיפתחו ביטחון ואמונה בעצמם ועוד.
ילדים לומדים שלכל הורה, אבא או אמא, יש את החוזקות שלו כאישיות בפני עצמה וזה משהו שילך איתם כל החיים (ואני יכולה להעיד כאם ל-5 בנות שכולן היום אמהות בעצמן).
לדוגמא – עם אבא אפשר לעשות שטויות, אבא תמיד יפנק באוכל ולפעמים בכסף, מאבא תמיד אקבל חיבוק חם ובלי הרבה מילים.
עם אמא, כשאני מבולבלת אקבל אצלה את התמיכה, כשרוצה עצה או תמיכה, אמא תמיד זה היה סיפור טוב או יצירה משותפת, אמא תפנק באיזו מסעדה טובה. על אמא אפשר לסמוך.
אבא תמיד יזמין ויפנק,
אמא תמיד תקח ותטייל וכו.
או הפוך !!!
זה מה שהם יזכרו לאורך השנים.
אמא היא אישיות מסוימת וזה מה שנתנה לי ונותנת כל הזמן, ואבא אישיות מסוימת והפוכה.
זה מה שקיבלנו פעם וזה מה שאנחנו מקבלים היום – אין שום בלבול!!!
להפך – יש הבנה ולמידה של בניית הזהות והאישיות שהיא לא סותרת. יש ביטחון כשיש לי גם אמא וגם אבא משמעותיים.
ובכל זאת – איך עושים זאת? איך יוצרים מערכת הורית חזקה, ובעיקר שותפה, למען מטרות משותפות?
נזכור ונחזק כל אחד את אישיותו, ובעיקר נזכיר לעצמנו שהחוזקות שלי הם שלי, ואני יכול לתת ולהתנהל עם מה שחזק אצלי ופחות להסתכל על אחרים . ממילא, זה מודלינג לילד שלנו להאמין ולסמוך על עצמו.
כשכל אחד מההורים שלם עם עצמו, ומקבל את השני ממקום של אחר? ואם אני רוצה לעשות שינוי זה עם עצמי אין לי באמת יכולת לשנות את השני.
נאמין בשיח המשותף שלנו, ונשמח בו, וככה נשדר – אמא היא חזקה בתחום הזה והזה ויודעת לעשות, ואבא טוב בזה – אין תחרות!!
יש יחד שמרחיב את האפשרויות, ובעיקר אין טוב יותר או טוב פחות !
יש את הטוב של כל אחד, ויחד הוא טוב גדול יותר!!!!
כשנזכיר לעצמנו מה באמת היינו רוצים בשביל ילדינו, נוכל להעלים עין מהדברים הפחות חשובים, ולדבר עם בן הזוג על מה שממש ממש חשוב לנו עם הילדים, ושם ננסה להיות מתואמים.
וגם אם לא נצליח לגשר על השוני, והילד יראה יראה אותו בדעות של אבא ואמא הקשורות אליו, הוא עדיין יכול להרגיש שיש בין הוריו כבוד ולא זלזול וביקורת, ביטחון ואהבה, קבלה והקשבה.
שמה שחשוב להם באמת זה אחד למען השני ויחד למען הילדים.
אז גם אם אמא אומרת לחזור מוקדם ואבא לא,
אמא לא מרשה הרבה ממתקים ואבא כן,
אבא נותן יותר דמי כיס ואמא פחות,
תהיה כאן למידה ענקית, ובעיקר למידה של הצרכים של הילד שלכם זקוק לבניית האישיות החזקה שלו:
אהבה
קבלה
ביטחון
לסמוך על עצמו
מקבלים אותי איך שאני ועוד.
למדו והזכירו לעצמכם יום יום מה החוזקות שלכם וכמה הם ייחודיות ומשמעותיות, וכך תוכלו גם להביט במראה על בן הזוג, ולראות בעיקר בעיקר את החוזקות שלכם דרכו ואת החוזקות שלו דרכם !!!
מודלינג ולמידה עצומה לילדים לאורך שנים !!
