בלוג

יום שמשי במיוחד, אמצע חורף, בשקיעה,
עם עצמי. איתי?
נשימה ארוכה ועמוקה.
הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה.
פשוט להיות שם ולהנות מכל רגע…

אתמול, במספרה, בזמן הכיפי של החפיפה, סיפרה אחת הלקוחות על פוסט הזוי שנתקלה בו…

הזמזום הזה חג מעל ראשי…
שואלת עצמי: מתי חשתי אותו יותר? עם מי מתוך 5 בנותיי ריצד לי? באילו סיטואציות ואתגרים כאמא הרגשתי את הצורך?
הצורך לחוג מעל, שאוכל לנחות בשנייה כשצריכים עזרה?

"סבתא חיות, סבבבתאאא חיות” – הוא מושך לי בשמלה, וכך, אחרי בראנץ’ של בוקר קייצי וחם, אני מוצאת את עצמי פתאום עם הטלה המתוק הזה בידיים. מתחשק לי לשחק, ולא בשביל הנכד. אני כל כך מתרגשת וקצת נבהלת, כמו ילדה קטנה.

"אצלי בבית בחיים לא אמרו לי לא"
"אצלנו אכלו כל יום רק אוכל בריא ובסופי שבוע כל אחד קיבל ממתק.״
"הייתי רוצה שהוא יקריא לילדים כל יום סיפור ולא רק יקפוץ וישתולל איתם.."
זהו ויכוח מוכר שעולה אצל הרבה מאוד זוגות, ואני שומעת אותו לא מעט בקליניקה.

בתהליך אימון הרבה דברים קורים – מדברים על הרצונות, הצרכים והרגשות של המתאמן. בתחילת האימון (וגם בהמשכו) אני קודם כל מקשיבה למתאמן, הקשבה אמפתית ומעצימה שבה אוכל להתחבר לכאב שלך, המתאמן.